כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

מסע הפלאים של סלמה לגרלף ואהובתה בירושלים

בסוף המאה ה-19 יצאו כלת פרס נובל לספרות סלמה לגרלף ואהובתה הסופרת היהודיה סופי אלקן, אל ירושלים. בעיר הקודש, פגשו השתיים את חברי הקבוצה המסתורית של המושבה האמריקנית-שוודית. הביקור והנצחת הזכרונות ממנו, הביאו לכתיבת הספר "ירושלים", שזיכה את לגרלף בפרס נובל

הדר בן-יהודה | 26.03.17 | 1 דקה |
Share
סופי אלקן (מימין) וסלמה לגרלף

בסוף המאה ה-19 יצאו כלת פרס נובל לספרות סלמה לגרלף ואהובתה הסופרת היהודיה סופי אלקן, אל ירושלים. בעיר הקודש פגשו את חברי הקבוצה המסתורית של המושבה האמריקנית-שוודית. בסוף יצא מזה ספר שזיכה את לגרלף בנובל.

"היה אוגוסט לוהט בארץ-ישראל. כל יום ריחפה השמש גבוה מעל לראשי בני האדם. עננה לא נראתה בשמים, ומאז אפריל לא ירד גשם. אמנם, לא היה רע יותר מן הרגיל בשנה אחרת, אף על פי כן היה כמעט קשה עד לבלתי נשוא. לא היה ידוע, מה לעשות בשביל שאפשר יהיה לשאת את החום, או אנה לברוח כדי להימלט ממנו."

(מתוך "ירושלים" סלמה לגרלף, חלק שני)

סלמה וסופי

לפני יותר ממאה שנה ביקרו בירושלים הסופרות סלמה לגרלף וסופי אלקן. לגרלף הייתה אז בשנות הארבעים לחייה ואלקן הייתה מבוגרת ממנה. זה היה חלק מטיול ארוך במזרח התיכון שבמהלכו עברו גם במצרים, אבל ירושלים הייתה בהחלט גולת הכתר של המסע. הן שהו בעיר תקופה ארוכה ואת הזיכרונות וההשראה מהעיר שזרה לגרלף בספר "ירושלים" שכתבה כשחזרה לשוודיה. זה היה אחד הספרים שבזכותם העניקה לה האקדמיה השוודית את פרס הנובל לספרות בשנת 1909.

לגרלף נולדה באחוזה משפחתית גדולה בשם מארבאקה, בדרום מערב שבדיה. כשהייתה בת שלוש חלתה בפוליו, רגליה נפגעו ומאז היא צלעה. היא נשארה בבית עם סבתה ולמדה ממורים פרטיים. האגדות ששמעה מסבתה ומעובדי החווה יחד עם סיפורי המיתולוגיות של עמי הצפון שסיפרו לה ושקראה, היו מקור ההשראה העיקרי שלה. בנאומה בטקס הענקת  פרס הנובל, היא הודתה להם ואמרה שהיא חבה להם חוב גדול.
כשהייתה לגרלף בת 20, מת אביה, המשפחה התרוששה והיא נאלצה למכור את האחוזה, לנסוע לשטוקהולם וללמוד הוראה. אחרי כן היא לימדה במשך עשר שנים ומזמן לזמן פרסמה שירה בכתבי עת. כשזכתה בפרס בתחרות ספרותית, החליטה להתמסר לכתיבה. היא זכתה להצלחה ולכבוד, חייה היו מלאים בכתיבה ובחברה, אבל הייתה בודדה.

 

תמונת סלמה לגרלף וחתימתה.
כרטיס תודה עבור הברכות ששלחו לה ליום הולדתה ה-70

 

סופי אלקן (מקודם סולומון) הייתה סופרת ומתרגמת שוודית-יהודיה. היא נולדה למשפחה מבוססת ומשכילה, והייתה תמיד הרוח החיה בכל מקום. היא נישאה בגיל צעיר ונולדה לה בת. בחג המולד של שנת 1879 קרה לה אסון נוראי ובעלה מת ממחלה. למחרת מתה גם בתה. כמה ימים אחרי כן מת אביה.

עבר זמן ארוך עד שהצליחה לבנות את חייה מחדש. הדרך להחלמה עברה דרך התרגום והכתיבה.

 

הסופרת היהודיה-שוודית סופי אלקן.
התמונה לקוחה מאוסף אברהם שבדרון

 

כשלגרלף ואלקן הכירו, ב-1894, נרקמה ביניהן חברות נפש וגם זוגיות. זה היה הקשר המשמעותי ביותר בחייהן. שתיהן היו מבריקות ומצליחות, נשים סקרניות, מוכשרות ועצמאיות. אלקן אהבה לטייל מגיל צעיר ו"חרשה" כבר את אירופה. ב-1895 יצאו השתיים למסע באיטליה.  הן היו חופשיות ואוהבות ורצו לטייל בעולם ולכתוב. אחרי זמן הטיולים באירופה הגיע זמן ההרפתקה במזרח התיכון. זו הדרך שהובילה אותן לביקור הממושך בארץ ישראל ובירושלים, בסוף המאה ה-19 ובחודשים הראשונים של המאה ה-20.

ירושלים

במהלך ביקורה בירושלים, הסתקרנה סלמה לגרלף מהחיים המיוחדים של  הקהילה השוודית שהצטרפה למושבה האמריקנית בירושלים של סוף המאה ה-19.

​אנשי המושבה היו חלוצים, פורצי דרך, הם תרמו לפיתוח החקלאות באזור, זרעו סמוך למושבה שדות תבואה, וגידלו יבולים של תפוחי אדמה, ענבים וזיתים. הם הקימו לולים ורפתות ופיתחו את משק החלב. הם הקימו מפעלי אריגה ורקמה ובנו מאפייה. הם היו גם חלוצי הצילום בארץ.

הם חיו יחד כמו מין קיבוץ או קומונה. מבחוץ לא הבינו בדיוק איך העניינים מתנהלים שם, ונהגו בהם בחשדנות. אורח החיים המשותף שלהם נחשב ללא מוסרי, והיו כאלה שלא ראו בהם נוצרים אדוקים אלא קנאים דתיים. הם מצדם היו דווקא ידידותיים והצליחו לקשור קשרים טובים עם בני המקום.

ככל שלמדה לגרלף  להכיר אותם, היא התרשמה מהם עוד ועוד. זו הסיבה שמכל הדברים שראתה בירושלים, בחרה לשים אותם במרכז הרומן הגדול שלה. הספר מתחיל בחיים השלווים של האיכרים בשוודיה, וממשיך ומספר על חייהם מאז הגיעו לירושלים. כמו החלוצים שלנו גם החלוצים של לגרלף התמודדו עם הפער הגדול בין החלום למציאות. בין ירושלים הנשגבת של זהב ושל אור לירושלים של מטה, של בתים אפורים ומכוערים, של עוני, של קבצנים, של צמא ומחלות. הספר שלה היה רומנטי ולא לגמרי ביקורתי כלפי החיים בקהילה. אפשר שבגלל ההיכרות הקרובה שלה איתם, היא לא הרגישה שהיא יכולה לספר את כל האמת עליהם כפי שהייתה.
"ירושלים" היה ספר שהשפיע באופן עמוק על ספרות התקופה. הספרות הסקנדינבית הייתה אז נודעת מאוד והיא מצאה את דרכה לספרות העברית דרך אנשי הספר והמתרגמים שקראו את הספרות השוודית ברוסית ותרגמו אותה לעברית. לספר "ירושלים" הייתה גם השפעה גדולה על התנועה הציונית, זאת אפילו שהרומן תיאר את מימוש חלום החיים בארץ הקודש, על ידי נוצרים לא יהודים ומבעד לעיניים לא-יהודיות. בגלל העניין הרב שהיו בו עבור היהודים, הציונים והכמהים לירושלים, תורגם הספר לעברית כבר בשנת 1922.

את הספר "ירושלים" הקדישה לגרלף לאהובתה סופי "ידידתי לחיים ולספרות".

 

איור של אינר נרמן מתוך מהדורה שוודית של הספר ירושלים, משנת 1934

הדר בן-יהודה , כותבת ועורכת תוכן, הספרייה הלאומית

כותבת, מתרגמת ועורכת. מחברת תסריטים, מתרגלת טאי צ'י ויודעת איך להתאים לאנשים את הספר שהכי מתאים להם בדיוק עכשיו. יום אחד אכתוב אותו. צילום: טל ניניו
לכתבות נוספות של הדר בן-יהודה >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו