כשהמלך העתידי של בריטניה חגג את ליל הסדר עם הרב הראשי

"... האורחים היו נרגשים מכל הטקס, הקשיבו לכל מלה ולכל הגה ושמו לב לכל מנהג מתוך התעניינות מרובה עד גמר ההגדה ב'גאל ישראל'. ... בשובם ללונדון שלח אביהם מכתב תודה לרב בלוויית תמונתו למזכרת."

ציור שמן של וסילי פולנוב משנת 1882. חומות ירושלים כפי שנגלו לעיניו של הנסיך ג'ורג' ב-1882.

"… ילדיה [של הארץ] יבואו הנה מכל רחבי התבל ובזאת תקום לתחייה אומה יהודית חדשה בארץ הקודש …" –  כתב לכאורה המלך ג'וֹרְג' החמישי, אז נסיך צעיר בן 17, בעת ביקורו בירושלים באביב 1882.

ציטוט זה מיוחס ליומנו של המלך ג'ורג' החמישי שהתפרסם במאמרו של יקיר וַרְשַׁבְסְקִי בעתון היידי "די פרעסע" ׁ(דִי פְּרֶסֶה) בערב פסח תש"ח, ב-23 אפריל 1948 בבּוּאֶנוֹס אַיירֶס, ארגנטינה. המאמר, שבשעת פרסומו לא היה מחברו עוד בין החיים, ראה אור כרמז לאירוע שעתיד היה להתרחש תוך שלושה שבועות: ההכרזה על מדינה ישראל ב-14 במאי 1948.

"כשמלך אנגליה 'ערך' סדר בירושלים" – מאמרו של יקיר ורשבסקי (1885-1942) בעתון "די פרעסע" ב-23.04.1948

כ-31 שנים לפני הכתרתו למלך בריטניה, הנסיך ג'ורג' הצעיר הצטרף לאחיו, הנסיך אַלְבֶּרְט (אֶדִי) המשרת כקצין זוטר על סיפון אוניית הוד מעלתה "בַּקַנְטִי" (Bacchante). יחד ערכו סיור ברחבי העולם. במרץ 1882 הם הגיעו למצרים ומשם עשו את דרכם לארץ ישראל. בעת המסע היה הנסיך בעצמו קצין זוטר בצי וניהל יומן פרטי מאז הצטרפותו לסיור ב-1878.

הנסיך ג'ורג' כקצין זוטר בצי המלכותי הבריטי בשנת 1882

ביקורם הלא רשמי של הנסיכים ג'ורג' ואלברט בירושלים, כולל השתתפותם בסדר הפסח שנערך בביתו של הראשון לציון, הרב הראשי הגאון מאיר פניז'יל, מתועד גם בספרון "בקורי נסיכי אנגליה בירושלים" שכתבו חוקר ארץ ישראל, פנחס בן צבי גְרַייֶבְסְקִי וברוך בן מאיר פְרִיבֶר:

"… מר נסים בכר, מנהל בית הספר חברת 'כל ישראל חברים' תרגם להם את כל דבר האגדה [כך במקור] והבינם טעמי כל המנהגים בלילה הזה. האורחים היו נרגשים מכל הטקס, הקשיבו לכל מלה ולכל הגה ושמו לב לכל מנהג מתוך התעניינות מרובה עד גמר [המגיד של] ההגדה ב'גאל ישראל'. … בשובם ללונדון שלח אביהם מכתב תודה לרב בלוויית תמונתו למזכרת."

הספרון של גְרַייֶבְסְקִי ופְרִיבֶר משנת 1935. השניים הקדישו את הספרון לרגל חגיגות חצי היובל להכתרתו של המלך ג'ורג' החמישי. (הטקסט בנוגע להשתתפות המלך בסדר הפסח נכתב כבר ב-1925 ואף יצא לאור בפעם נוספת על ידי גרייבסקי ב-1929)

 גם הנסיך ג'ורג' תיעד את האירוע המרגש ביומנו האישי. יומניו זכו להתייחסות מעמיקה בביוגרפיה שחיבר הרולד ניקולסון על המלך ג'ורג'. הביוגרפיה יצאה לאור בשנת 1953. להוציא את הביקור בארץ ישראל, ספרו של ניקולסון לא מכיל התייחסות לליל השימורים שבילו הנסיך ואחיו בביתו של החכם באשי דאז. למעשה מציין ניקולסון בספר כי: "סיפורי מורי הדרך והמדריכים המקומיים לא הרשימו את הנסיך ג'ורג' שכתב ב-20 אפריל 1882, כי כל המקומות, הם רק מקומות".

כלל יומניו של המלך ג'ורג' החמישי, שהוא ניהל בין השנים 1930-1879, זכו לפרסום רשמי בזכות נכדתו, המלכה אליזבת רק ב-2005. המלכה אישרה את הקראת היומן במשך ימים מספר בערוץ 4 של הרדיו האנגלי. קרייג בראון מעיתון The Telegraph כתב ב-31 יוני 2005 "… הפרסום המקדים הכריז עליהם בגאווה בתור דבר בלעדי ומרכזי, הרי יומניו של המלך ג'ורג' החמישי לא ראו אור עד עכשיו."

חלקים מיומנו של הנסיך ג'ורג' ואחיו, הנסיך אלברט, התפרסמו בספר "שיוט הספינה 'בקהנטי' של הוד מעלתה" בלונדון כבר ב-1886. ורשבסקי, שנראה התבסס על ספר זה, כך ציטט את הנסיך ג'ורג' במאמרו ביידיש: "סביב השעה 6:30 בערב הלכנו לסדר בביתו של הרב הספרדי רפאל מאיר פניז'ל, איש זקן עם מצנפת לבנה ומעיל ארוך, שאותו הוא לבש מעל בגדים אחרים. שם אנחנו פגשנו גם איש זקן שני, את הרם נסים ברוך [כנראה הכוונה למנהל בית ספר כל ישראל חברים נסים בכר, שגְרַייֶבְסְקִי ופְרִיבֶר מזכירים בספרון שלהם]". (טקסט הציטוטים של המאמר ביידיש אינו תרגום מדוייק של הטקסט האנגלי של לקט היומנים שפורסם כספר ב-1886).

הספר "שיוט הספינה 'בקהנטי' של הוד מעלתה – 1879-1882" – לקט יומנים אישיים, מכתבים וזכרונות של הנסיכים ג'ורג' ואלברט שהתפרסם ב-1886.

וַרְשַׁבְסְקִי ציין במאמרו, כי המלך לעתיד חזר והזכיר את ביקורו בארץ במספר מקומות ביומנו. וכך נוסח הציטוט ביידיש:
"… בהתרגשות עברתי מבית המקדש לכותל המערבי, שם היהודים מתפללים לה'. ראיתי את השכינה המרחפת. הייתה נראית לי כשחף בסערה בדמותו של ברק מסתובבת שם.
(..)
בשולחן הסדר שמעתי פסוקים מההגדה של פסח שהיא סיפורה של יציאת מצרים, סיפור אודות עם שהגיע דרך המדבר הלוהט אל הארץ אותה עד היום הם זוכרים, וילדיה יבוא הנה מכל רחבי התבל – ובזאת תקום לתחייה אומה יהודית חדשה בארץ הקודש."

(ציטוטים אלה של וַרְשַׁבְסְקִי לא מופיעים בלקט היומנים שהתפרסם בלונדון ב-1886).

המלך ג'ורג' החמישי ב-1923

אין להתפלא על ההתרגשות הרבה מצדו של הנסיך ג'ורג', נצר לבית המלוכה המשייך את עצמו לבני ישראל הבריטים. כמו כן, אין פלא שכתבתו של יקיר וארשאווסקי ,על אף מותו ב-1942, התפרסמה בערב פסח תש"ח, כארבע חודשים אחרי עצרת האו"ם וכשלושה שבועות לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. ככל הנראה, כך ביקש עורך העיתון "די פרעסע" לקשר בין שני אירועים היסטוריים: יציאת מצרים וערב פסח לקראת קום המדינה עם תחנת ביניים של ערב פסח 1882 כסימן לתמיכתה של אנגליה בקיבוץ הגלויות כבר בראשית תחילת היישוב והבטחת קום מדינה יהודית.

הכתבה של יקיר ורשבסקי הינה חלק מארכיון צבי ולאה שוורץ בספרייה הלאומית. בני הזוג שוורץ היו המו"לים של הירחון היידי "שריפטן" בבואנוס איירס.

הצצה למחברת התרגילים בערבית של אחד העם

השיטה שבחר אחד העם ללימוד השפה מלמדת רבות על האיש שהוכתר עוד בימי חייו ל"נביא דורנו"

אחד העם באחד מביקורו בארץ ישראל, שנת 1911. אוסף אברהם שבדרון, הספרייה הלאומית

כבר בביקורו הראשון בארץ (1891) קבע אחד העם שהאמונה בדבר היות ארץ ישראל ארץ ריקה מאדם הינה אמונת הבל חסרת שחר. המנהיג הציוני האמין שכדי שהיהודים השבים לארצם העתיקה יוכלו לפתח בה את המרכז התרבותי והרוחני שחזה בדמיונו, עליהם להתאמץ וללמוד את שפת תושביה. לכן, היה לימוד השפה הערבית אחד המקצועות שדחף לצרף למערכת החינוך המתגבשת של היישוב העברי.

 

אחד העם. אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית

 

בשלושים שנה שחלפו מאז ביקורו הראשון בארץ לא התפנה אחד העם להגשים אותה דרישה בעצמו. בחורף 1922, כשהתפנה להגשים הבטחה אחרת, עלה ארצה והתיישב בקרבת ידידיו ומכריו בתל אביב, והחליט כי הגיע הזמן ללמוד את השפה.

השיטה שבחר אחד העם ללימוד השפה מלמדת רבות על האיש שהוכתר עוד בימי חייו ל"נביא דורנו". כדי לתרגל כתיבה בערבית נעזר אחד העם לא רק ברשימת האותיות וברשימת מילים חשובות בערבית, אלא גם בטקסט טעון משמעות סמלית ואישית: הקדמה קצרה לפרק כ"ט בחלק השני של "מורה נבוכים" לרמב"ם. זאת עשה במחברת ייעודית השמורה בספרייה הלאומית.

 

"מורה נבוכים" לרמב"ם

 

ככל הנראה שתי סיבות מרכזיות הנחו את אחד העם בבחירת הקטע: ראשית, ייחס הוגה 'הציונות הרוחנית' תפקיד מרכזי בהתפתחותו האינטלקטואלית ל"מורה נבוכים". שנית, בקטע המסוים שבו נעזר קובע הרמב"ם כי על הלשון המדוברת להתאים לכושר הקליטה של שומעיה, כדי שהם יוכלו להבין את המסרים המצויים בטקסט בדיוק.

שתי השפות, הערבית והעברית, מציבות, בגלל קרבתן ומוצאן המשותף, סיכון מיוחד למתרגם ביניהן. זאת תלה הרמב"ם בעובדה שהדובר אחד מהן מועד לטעות בהבנת השפה השנייה עקב המצאות מילים הנשמעות זהות אך נושאות משמעות שונה, ולעיתים אף הפוכה. אפשר שבתרגום הקטע הספציפי ביקש אחד העם להזהיר את עצמו פן הקירבה בין השפות תשכיח מליבו גם את המרחק ביניהן.

 

אחד העם מתרגל סיומות פעלים

 

אותיות בערבית ובעברית

 

אם נסתמך על המחברת שלפנינו בתור עדות יחידה, נצטרך לקבוע שאחד העם לא הצליח לרכוש אלא ידיעה בסיסית בערבית. את זאת אין לתלות בחוסר במוטיבציה מצידו. כפי שהסביר שוב ושוב לכל מי שרק הסכים לשמוע, הסיבה שבגינה התמקם בארץ היא כדי שיוכל לנוח ולהשלים, ככל יכולתו, את מפעלו הספרותי.

הציבור לא נענה, ובמקום מנוחה וזמן לכתוב וללמוד, העביר אחד העם את שנותיו האחרונות בעשייה ציבורית ענפה ומתישה. בשנת 1927 הלך לעולמו.

 

 

כתבות נוספות

כשאחד העם עבר לגור ברחוב אחד העם

המחברת ללימוד עברית של קפקא

כיצד מעתיקים את אותה יצירה קבלית בלבוב ובעיראק?

 






ריגול אחר סוד אדום

סיפורו של ההרפתקן הצרפתי שביקש לשים את ידיו על הכנימה השמורה בעולם

איור של כנימת הקוכיניאל וקקטוס ה Opuntia (הצבר)

הציבור מוזמן לתצוגה של תערוכת "אדום אדום": תולדות הצבע האדום בעולם הטקסטיל באוסף אדלשטיין. התערוכה תעמוד בחדר קריאה אדלשטיין בספרייה הלאומית בה יוצג עותק עתיק של ספרו של מנונוויל יחד עם עוד פריטים נבחרים המספרים את סיפור האדום קוכיניאל וחמרי צבע אדומים אחרים. התערוכה תיפתח לציבור ביום רביעי, בתאריך ה-2 במאי. לפרטים נוספים לחצו על הקישור.

 

בפברואר 1777 אישר המושל הספרדי של העיר הוואנה (קובה) לבוטניקאי צרפתי אלמוני, טיירי מנונוויל (Thiérry de Menonville),  לרדת מספינה שעגנה בנמל העיר ולהתאושש, לבקשתו, מ"תלאות הדרך".  עד מהרה התחבב מנונוויל הצעיר על האליטה הספרדית בהוואנה, עד כדי כך שעזרו לו לקבל אשרת כניסה נדירה לבקר בעיר הנמל הספרדית ורה קרוז שבמקסיקו, לשם המשיך אחרי מספר שבועות. בניגוד לרושם שדאג לטפח אצל בני האליטה שבא עמם מנונוויל במגע, לא היה הצעיר הצרפתי מנונוויל הצעיר תייר מזדמן אלא הרפתקן ערמומי ונחוש. מטרתו, אותה לא העז לגלות לאיש, הייתה השגת היכולת להפיק את צבע האדום הידוע בשם קרמין, עליו שמרה האימפריה הספרדית בקנאות. על מנת שיצליח להפיק את הקרמין, ידע מנונוויל, עליו לשים את ידיו על חרק קטן ותמים למראה.

 

כנימת קוכיניאל: זכר מימין ונקבה משמאל

 

כנימת הקוכיניאל, שמוצאה בעולם החדש ושגדלה על קקטוס ה-Opuntia הייתה מקור צבע אדום ששימש את תרבויות המאיה והאצטקים לפני כיבוש מקסיקו ב- 1519. מרגע שהגיע לאירופה, נחשבה צבע העז, שהופק באמצעות טחינתן, הרתחתן והוספת מלח אלומניום ונתרן לכנימות הקוכיניאל, לצבע מושך ואיכותי מגווני האדום המופקים מצמח הפואה ומתולעת השני ששימשו עד אז את צבּעי הטקסטיל באירופה. בשל הביקוש האדיר לאותו צבע שמרו הספרדים בקנאות על הבלעדיות שלהם בייצור האדום הקרמין.

מנונוויל (1739-1780), פעל בחסות נציגי ממשל צרפתיים במטרה לשבור את המונופול הספרדי על ייצור וייצוא הקרמין. לשם כך, התכוון לתור למעמקי מקסיקו, חמוש בספור כסוי של מסע חקר בוטני, ולהגיע לעיר אואחקה (Oaxaca) – האזור בו, כך ידע, גדלו הכנימות האיכותיות ביותר. עד מהרה השתבשה תכניתו של מנונוויל. ההרפתקן, שככל הנראה שאל שאלה אחת יותר מדי על אותה כנימה מסתורית, עורר את חשדו של מושל ורה קרוז ונצטווה לעזוב את מקסיקו. באישון לילה מנונוויל נמלט מוורה קרוז והחל במסע רגלי של למעלה מ-400  ק"מ לאואחקה. בתום שורת תלאות והרפתקאות הגיע למחוז חפצו. הרחק מעיני השלטון הספרד, רכש מנונוויל באאוחקה ענפי קקטוס מכוסים בכנימות, ולבסוף, באמצעות עורמה, תעוזה ולא מעט מזל,  להבריחן ממקסיקו חזרה למושבה הצרפתית סנטו דומינגו (האיטי של היום).

עם הגיעו למושבה הצרפתית מנונוויל זכה לכבוד רב. אולם, גידול כנימות הקוכיניאל המקסיקניות בתנאי האקלים והטבע של סנטו דומינגו התגלה כאתגר קשה ומורכב. מנונוויל, תשוש ומתוסכל מניסיונותיו לשמר ולהרבות את הכנימות שהבריח, נפטר שנתיים אחרי שחזר ממקסיקו. מטע הקקטוסים ועליהם כנימות הקוכיניאל גווע.

 

טיירי דה מנונוויל, על גידול צמח הקקטוס וכנימות הקוכיניאל בקולוניות הצרפתיות באמריקה: בעקבות מסע לאואחאקה (כרך II)

 

תורם של הספרדים לעזוב את מקסיקו עם צמחי קקטוס ועליהם כנימות קוכיניאל הגיע כמחצית המאה לאחר מסעו של מנונוויל. בשנת 1820, כשהרגישו הספרדים כיצד אחיזת הברזל שלהם על מקסיקו מתרופפת, שמו לעצמם כמטרה לנסות לגדל את הקקטוסים והכנימות בספרד עצמה ובכך לשמר לעצמם את מקור ההכנסה החשוב. מספרד, הגיעו צמחי הצבר ועליהם כנימות הקוכיניאל לצפון אפריקה ולמזרח התיכון. בעוד שכנימת הקוכיניאל לא התאקלמה במזרח התיכון, הצמח הפונדקאי שלה, הצבר, שכולנו מכירים, שגשג באזורינו עד שנעשה לאחד מסמלי הארץ.

 

הציבור מוזמן לתצוגה של תערוכת "אדום אדום": תולדות הצבע האדום בעולם הטקסטיל באוסף אדלשטיין. התערוכה תעמוד בחדר קריאה אדלשטיין בספרייה הלאומית בה יוצג עותק עתיק של ספרו של מנונוויל יחד עם עוד פריטים נבחרים המספרים את סיפור האדום קוכיניאל וחמרי צבע אדומים אחרים. התערוכה תיפתח לציבור ביום רביעי, בתאריך ה-2 במאי. לפרטים נוספים לחצו על הקישור.

 

כתבות נוספות

כמה עבדים צריך כדי לצבוע את השמלה הזו בכחול?

כשמארי קירי הבריזה לחברים כי בדיוק זכתה בנובל

אמי נתר: המתמטיקאית היהודייה ששינתה את העולם

 






ג'ירו ד'הפועל: מסע האופניים המופלא אל האולימפיאדה הסוציאליסטית בווינה

סיפורה של המשלחת שעשתה את המסע הארוך מתל-אביב לווינה. המטרה: "הבראת גוף העובד להגברת כוחו ולהחשת שחרורו!"

"עוד זמן קצר ולהפועל בארץ ישראל תינתן האפשרות להיפגש בוינה פנים אל פנים עם צבור ספורטאים פועלים בין לאומי. שכם אל שכם יעמדו אלפי פועלים חברי תנועת ספורט מארבע פינות העולם ויפגינו את נאמנותם לתנועת הפועלים הסוציאליסטית .בברכה נאמנה ייפגשו הגרמני עם הצרפתי, הפולני עם האוקראיני, האמריקני הלבן עם הכושי. תימחק שנאת עמים, גזעים ודתות בפני השאיפה המשותפת: הבראת גוף העובד להגברת כוחו ולהחשת שחרורו!"

(עיתון "דבר", 21 באפריל, 1931)

 

ותחת האידאולוגיה הזו, כשהרוח הסוציאליסטית נושפת בעורפיהם, יצאה משלחת "הפועל" למסע מופלא באופניים שבסופו יתאחדו עם חבריהם הסוציאליסטים מכל העולם באולימפיאדת הפועלים בווינה.

יומיים אחרי פרסום הידיעה הנ"ל יצאו תשעת הרוכבים המופלאים לדרך. רבים ליוו אותם לתחילת מסעם, ובהם גם ראשי הפועל בארץ ודמויות מרכזיות נוספות מהיישוב העברי. "דרך עמים וארצות תשאו את ברכת ארץ ישראל העובדת", נכתב להם באגרת ברכה מטעם פועלי תל אביב יפו. "תבואו במגע ישיר עם המוני ישראל. מסרו להם דרישת שלום של אחים  למעמד ולגורל, העוקבים בכל תשומת הלב אחרי דרכם מתוך הכרה עמוקה שבסוף החשבון כשלונם-כשלוננו, נצחונם-נצחוננו. הצליחו בשליחותכם. ברוכים תהיו בצאתכם ובשובכם!".

 

כרזה רשמית של "הפועל" על יציאת המשלחת. מתוך אוסף הכרזות בספרייה הלאומית

 

וכך "גילו" הרוכבים אהרן אגרנט, יוסף בן-חנוך, זאב קנדלמן, משולם שור, יצחק שוארץ, משה שלאנסקי, מרדכי שנאפר ודוב שיפריס – כי הם מייצגים במסעם אומה עובדת שלמה!

 

 

עדות מאותו מסע מופלא, של הרוכב דב שיפריס, שמורה אצלנו בספרייה בזכות תרומתה האדיבה של בתו זיוה רבני. אמנם התחנה האחרונה של המסע הייתה אולימפיאדת הפועלים בווינה, אך בדרכם עצרו החברים גם בשורה של תחנות נוספות. הם עברו באיטליה, ובשוויץ, בצרפת ובבלגיה, בהולנד ובגרמניה. בכל תחנה הם פגשו קבוצות ספורט של פועלים מהמדינות השונות, ואף קיבלו מזכרות שונות מחבריהם. שיפריס דאג לשמור את סמלי המתכת שהוענקו לו על ידי הקבוצות והאגודות השונות כאות מזכרת לידידות.

 

מזכרת מהמסע השמורה בספרייה

 

בולט מבין הסמלים – סמל רשמי של משחקי הספרטקיאדה (גם על פניה חלפו הרוכבים), תחרות הספורט הקומוניסטית שנערכה בעיר ברלין, בחודש יולי 1931, שנה וחצי בלבד לפני שהיטלר השתלט על גרמניה.

 

מזכרת מביקור משלחת הרוכבים בספרטקיאדה של ברלין

 

העיתונות בארץ ישראל, ובעיקר "עיתון פועלי ארץ ישראל – דבר" ניסו כמה שניתן היה באותה תקופה לעקוב אחרי מסעם של הרוכבים האמיצים. מברק פה, ידיעה שם, איפשרו לעיתון לעקוב קצת אחרי מעשיהם של הרוכבים.

 

המפה המקורית ששימשה את הרוכבים במסעם

 

כאשר חנו לעצירה בפריז בסוף חודש מאי הם זכו להשתתף בארוע גדול בנוכחות בכירים צרפתיים:

"מופתעים היינו לקראת שמונת פרשי האופניים של הפועל", דיווח אורי קיסרי לקוראי העיתון "דאר היום" מפריז, "בדרכם לווינה סרו לפאריס, וכאן, על פתח הביתן הארצישראלי, בתלבושתם הנועזת והאנרגית, יצרו משמר כבוד שהריע שלוש פעמים, מדי הופעת אורח נכבד. והייתה זו סינתיזה ואנטיטזה כאחד: אילות אופנים מחיל 'הפועל', שרירי ישראל מודרניים, בצל האם המבכה על בניה…".

 

מזכרת מביקור אצל אגודת הספורט "מוריה"

 

והנה כמה שבועות אחר כך הם כבר בבריסל:

בהתרגשות של שמחה אנו שולחים לכם את ברכותינו החמות לרגל ביקורם של 8 החברים מארץ ישראל שהגיעו אלינו באופנים", דיווחה האגודה הספורטיבית 'בר כוכבא' בקלן במכתב למרכז 'הפועל'. "הקשר שלנו עם ארץ ישראל העובדת בא עוד פעם בהזדמנות זו לגלוי חזק. בתקווה להתראות בקרוב בווינה. הננו מברכים אתכם בברכת שלום לבבי."

וכמה שבועות אחר כך, מגיעות ידיעות משמחות מבאזל:

 

דיווח ב"דבר", 15 ביולי 1931

 

וכמובן – גולת הכותרת – ההגעה בסוף חודש יולי לאולימפיאדה בווינה והחבירה לשאר החברים והחברות המייצגים בארוע הספורטיבי את פועלי ארץ ישראל!

 

כרזת האולימפיאדה העממית בווינה, 1931

 

אל ארץ ישראל הם חזרו כגיבורים, מוכיחים לכל המלעיזים (והיו כאלו) שהפועל היהודי החדש יכול לעמוד גם בפני אתגרים פיזיים יוצאי דופן.

והחלום הסוציאליסטי לאחדות פועלים מכל העולם?

החלום הזה נופץ בטרגדיה שתפקוד את יבשת אירופה בהמשך העשור.

 

תודה רבה לד"ר גיל וייסבלאי על העזרה בחיבור הכתבה

 

 

כתבות נוספות

פוט-בול בשבת? עבודה זרה!"חוגגים" 100 שנה למלחמות היהודים על משחקי הכדורגל בשבת

תיעוד נדיר של המכביה הראשונה

המתאגרף היהודי-רומני שנאבק בכל כוחו למען מולדתו, רק כדי לגלות שאין הוא רצוי בה עוד

האיש שלפני יותר מ-100 שנה מיתג מחדש את העם היהודי